צין מעין ואח' נ' אולמי לוגסי 2006 בע"מ

פסק דין

1.התובעים הגישו תביעה זו לפיצוי בסך 8,500 ₪ בגין נזקים שנגרמו להם בעת עריכת בריתה ביום 22/10/08 אצל הנתבעת.

2.אין מחלוקת כי בין הצדדים נחתם הסכם לפיו תיערך הבריתה במועד הנ"ל בשעה 15:30 באולמי לוגסי שבהנהלת הנתבעת, תמורת סך של 7,000 ₪.

3.לטענת התובעים, הובטח להם כי יהיה מדובר באולם הקטן, אולם כאשר הגיעו למקום התברר להם כי הבריתה הועברה לאולם הגדול. באולם הגדול, נערכו באותה עת, לטענתם, שני אירועים, כאשר רק מחיצות מחלקות את האולם לשניים. האירוע שמעבר למחיצה היה אירוע שהפריע לבריתה שערכו התובעים, ושמנע מהתובעים להפעיל מוסיקה כרצונם. עוד לטענתם, האורחים לאירוע השני עברו דרך האולם שבו נערכה הבריתה של התובעים והפילו מחיצות. נטען בכתב התביעה, כי אורחים שהגיעו באיחור בשעה 17:30, לא קיבלו אוכל מאחר ונאמר להם כי בשעה 18:00 אמור להתחיל כבר אירוע נוסף.

4.הנתבעת טענה כי מדובר בניסיון לעשיית עושר ולא במשפט, לאחר שכל האירוע עלה 7,000₪ והתביעה היא לפיצוי של 8,500 ₪. עוד צוין כי התשלום נעשה למחרת האירוע ללא כל מחאה וכי הפנייה הראשונה נעשתה רק לאחר חמישה חודשים. הנתבעת הוסיפה וציינה בכתב ההגנה כי מעולם לא הובטחה לתובעים "בלעדיות" על האולם וכי לא הייתה כל הפרעה מהאירוע שהתרחש מעבר למחיצות.

5.הדיון בתובענה החל ביום 8/2/10, לפני עמיתי, כב' השופט א. בן דור. התובע 2 העיד באותו דיון, כי נציג הנתבעת אמר לתובעים שאין צורך לסכם את הדברים בכתב, כי מדובר במילה של כבוד. הוא הוסיף והעיד תחת אזהרה כי בזמן עבודת המוהל הייתה מוסיקה מהאירוע השני, וכי בשעה 17:30 לא הסכימה הנתבעת להוציא מנות נוספות לאנשים שהגיעו לאירוע.

6.בדיון בפניי ביום 27/2/11, חזרו הצדדים על גרסאותיהם. התובעת 1 שבה והעידה על כך שאי אפשר היה להשמיע מוסיקה אותה ביקשו, וכן תיארה את האירוע שהיה מעבר למחיצה ושהפריע לבריתה של התובעים.

7.התובע 2, העיד כי האורחים לשני האירועים עברו דרך אותו מקום, כי ילדים התרוצצו והפילו מחיצות, כי נמנע מהם להשמיע מוסיקה שתלווה את האירוע ואף זכר לציין כי באירוע המקביל היה רב שנשא דברי תורה, ולכן לא הסכימה הנהלת הנתבעת כי התובעים ישמיעו מוסיקה במקביל.

8.התובעים הביאו מטעמם שני עדים נוספים, הם הוריו של התובע 2, אשר אישרו את עיקרי טענות התובעים.

9.העדה אליקים, העידה הן לעניין העברה לאולם הגדול והן לעניין המחיצות שלא היו יציבות דיין. עוד הוסיפה והעידה לגבי הדרישה לקום ולצאת אחרי כשעתיים עקב אירוע אחר.

10.אביו של התובע 2, העד יוסף אליקים, העיד כי הוא זה שסגר את העסקה עם הבעלים של הנתבעת, מר שמואל לוגסי. לדבריו במפורש הובטח לו כי יהיה מדובר באולם הקטן. כאשר הגיע למקום במועד הבריתה, התברר כי מדובר באולם הגדול, בו נערך מעבר למחיצה אירוע אחר של חרדים.

11.נציג הנתבעת הכחיש את טענות התובעים. לדבריו לא הובטח להם מראש כי יהיה מדובר באולם הקטן. הוא הכחיש כי בשעה 17:30 אנשים התבקשו לעזוב, וציין כי המוסיקה שהביאו התובעים, דיסקים של שלמה ארצי ושלום חנוך, מוסיקה זו הושמעה כבקשתם. יחד עם זאת, הודה נציג הנתבעת, כי באולם היו מחיצות ויש מערכת השמעת מוסיקה אחת, כך שלא ניתן לשמוע מוסיקה שונה בשני חלקי האולם. נציג הנתבעת ציין, כי האירוע של התובעים החל כאשר האירוע השני היה כבר לקראת סיום.

12.לאחר ששמעתי את כל הצדדים, התרשמתי כי הדין עם התובעים. מי שסגר את העסקה עם התובעים היה הבעלים של הנתבעת, מר שמואל לוגסי. הנתבעת נמנעה מלהביאו למתן עדות בבית המשפט. בהתאם להלכה הפסוקה צד שנמנע מלהביא עד רלוונטי, יחשב הדבר לחובתו.

13.כאשר נותרתי רק עם עדותו של העד יוסף אליקים, לגבי ההבטחה כי יהיה מדובר באולם הקטן, אין לי אלא לקבל את עדותו. אני קובע איפוא, כי הצדדים הסכימו ביניהם כי האירוע יתקיים באולם הקטן, ותחת זאת הועברה הבריתה לאירוע הגדול.

14.באשר לקיומו של אירוע מקביל מעבר למחיצות, התובעים נתנו תיאור מפורט לגבי טיבו של האירוע המקביל, לרבות העובדה שרב נשא דברים, שהושמעה מוסיקה חסידית וכיוצא באלה פרטים, אשר מעידים כי אכן הדברים התרחשו כך, וזאת בניגוד לטענת נציג הנתבעת, כי האירוע המקביל כבר הסתיים כאשר החל האירוע של התובעים. ייתכן כי האירוע המקביל החל בשעה מוקדמת יותר, ולכן לקראת סוף האירוע של התובעים התאפשר להם לשמוע את המוסיקה שבחרו, כפי שהעיד נציג הנתבעת, אולם ללא ספק בחלק הראשון של הבריתה, עדיין היה אירוע אחר מעבר למחיצות שהפריע למהלך הבריתה.

15.בנסיבות אלה, אני מעדיף את עדויותיהם של התובעים וקובע כי אכן סוכם מראש על האולם הקטן והנתבעת הפרה את הסיכום בכך שהעבירה את הבריתה של התובעים לאולם הגדול, אשר בו נערך אירוע אחר. האולם הגדול חולק רק על ידי מחיצות אשר כפי הנראה לא היו יציבות דיין. קיומם של שני אירועים במקביל, הפריע לקיום הבריתה ופגם בהנאתם של התובעים ושל אורחיהם מן האירוע החשוב שלהם. זהו פרט חשוב ששומה היה על הנתבעת ליידע בו את התובעים.

16.העסקה כולה הייתה על סך 7,000 ₪. התובעים קיבלו באותה עסקה הן את האולם והן את המזון. לא נראה לי כי יש להשיב להם את מלוא הסכום אותו שלמו, אולם בהתחשב בנזקים שנגרמו להם, תוך הפרת החוזה על ידי הנתבעת, נראה לי נכון להשיב להם את מחצית הסכום אותו שילמו, בסך 3,500 ₪.

17.בנוסף לכך, ללא ספק נגרמה לתובעים עוגמת נפש משמעותית מהתנהלותה של הנתבעת, בכך שאירוע מקביל, מעבר למחיצות הפריע באופן ממשי לקיום האירוע של התובעים, ובכך שכעבור כשעתיים לערך, נתבקשו אורחי התובעים לפנות את המקום לצורך אירוע אחר.

18.אני מעריך נזק לא ממוני זה על דרך האומדן ב- 1,500 ₪ נוספים.

19.לנוכח כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה. הנתבעת תפצה את התובעים בסכום של 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 31/5/09 ועד ליום התשלום המלא בפועל, בתוספת סכום כולל בגין הוצאות משפט בסך 600 ₪ נוספים. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.